Ho Tutto qui, eppure non ho te

הלימודים התחילו ביום שני, כ״ד תשרי תשס״ז, חמישי באוקטובר 2026. השותפה ואני הלכנו במתח בשתיקה, שתינו לא ישנו טוב בלילה. ריכזו אותנו באולם הגלריה של המקום, ואחרי הרבה דיבורים, פתיח ארוך והצגה עצמית של כל אחד מהתלמידים- היה צריך לעמוד, להגיד שם, מקום מגורים ואומן אהוב (פרנץ האלס) הראו לנו את הסטודיו שניהיה בו, היכרות עם האקדמיה ושיחררו אותנו בשלוש וחצי. ביום שלישי (השני ללימודים) התחלנו עם רישום מודל, הרגשתי בבלק אאוט, כאילו אני לא יודעת לצייר בכלל, ולידי היו סטודנטיות מנוסות מסדנאות ומהתוכנית המקוצרת משנה שעברה, אז הדימוי העצמי שלי ביחס אליהן היה נמוך ביותר. הרגשתי מאוד מתוחה ובנוסף הצורך לתקשר, להיות נחמדה ולהכיר את חברי לכיתה היה מאוד מעיק. אחרי ההפסקה התחלנו בתרגיל הבארג הראשון שלנו לשנה, בזה הרגשתי קצת יותר בטחון עד שהמורה אמר לנו להתמקד בחמישה-שבעה קווים בלבד. סיימנו בארבע והרגשתי מותשת לחלוטין. ימי רביעי וחמישי היו דומים, וככה גם שישי, רק שאז היתה לנו בערב מעין ״מסיבת פתיחה״ הייתי עייפה מכדי להישאר להרבה זמן אז הלכתי מוקדם לדירה, התכוננתי לשבת והלכתי לישון מוקדם. בשבת הלכתי לשיעור באיטלקית ונחתי, הרגשתי שאני צריכה להתנתק מהכל וכמה שפחות אינטרקציה עם העולם. ביום ראשון הלכתי לשוק פשפשים בכיכר סנטו ספיריטו בהמלצת חברה והיה מאוד מהנה ויפה. משם הלכתי לקניות וכשהגעתי לדירה מיד התחלתי לנקות, לסדר ולכבס. בין כל הסדר שעשיתי מצאתי בצל סגול שהגבעול ירוק התחיל לצמוח ממנו, שמתי אותי במים ונכון לעכשיו הגבעול רק גדל 🌱 קניתי לו חבר- עציץ בזיליקום. אני מרגישה מאוד פריווילגית ואני מודה על הכל, אבל הגעגועים למשפחה וחברים עדיין מלווים אותי. השבוע הזה ציינו את השביעי באוקטובר והרגיש מאוד בודד לחוות את זה לבד.
שיהיה בהצלחה בשבוע השני, מתחילים השבוע בשיעורי ערב. יהיה כיף 😌
